שאלה >>
אנחנו שליחים של הרבי בעיר גדולה אירופה והבת הגדולה שלנו בע"ה מתחילה ללמוד בארץ. בשנים האחרונות היא למדה בבית הספר היהודי המקומי והמעבר לא פשוט בשבילה וגם לא בשבילנו. עד היום היא היתה ממש בשדה הראיה שלנו, כל דבר שהיתה זקוקה לו היא פנתה אלינו ואני חוששת מאוד מהמרחק הזה. אני לא יודעת איך נכון ללוות ולהדריך אותה מרחוק, איך לתת לה את המענה שהיא זקוקה לו מבחינה לימודית, חברתית, רגשית וחסידית. איך אוכל לוודא שהיא באמת בסדר כשהמרחק כל כך גדול?
תשובה >>
שלום וברכה, את עומדת לפני שינוי משמעותי, ביתך הבכורה יוצאת ללימודים מחוץ לבית ועומדת בפני שינוי גדול. לצעד הזה יש כמובן השלכות רבות עלייך כאמא ועל המשפחה כולה ואת שואלת איך תוכלי להיות שם עבורה, גם במרחק של אלפי קילומטרים ממנה. סוגיית הקשר מרחוק והיכולת לתת מענה בהחלט מעוררת שאלות רבות אצל הורים לילדים שלומדים בארץ אחרת. ההורות לאותו ילד אמנם נשארת תמיד אבל לובשת צורה חדשה ודורשת התאמות
מה שלומך?
השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול היא דווקא מה שלומך? איך את מרגישה לקראת המהלך הזה? מה מטריד אותך? גם את עומדת רגע לפני פרידה ואני בטוחה שהשינוי הזה מציף בך מגוון של תחושות. אמהות רבות בוחרות להתעלם מהתחושות של עצמן ולהתמקד בילדה, אבל מה שקורה לאמא בעומק הלב, זה מה שמשתקף גם לבת שלי ולכן במקום לנסות להדחיק את התחושות האלה, כדאי לפגוש אותן, לאוורר אותן בשיחה עם חברה או בן זוג, לדבר אותן ביני לבין עצמי. לא בהכרח להציף בהן את הילדה שלך, אבל בהחלט לתת להן מקום גם אם הן תחושות קשות או מבהילות, מותר לפגוש אותן. זה לא אומר שהן מנהלות את האירוע, זה רק אומר שהבחנו בקיומן. אם התחושות שלך קשות מידי או מציפות מידי, לכי להתייעץ עם איש מקצוע. שיחה אחת או שתיים, יכולות לתת לך כח להתמודד בצורה נהדרת. אל תישארי לבד.
בין ניתוק לרחמים
ועכשיו, אחרי שדאגנו קודם כל לשלום האם, נתמקד בנערה; כשאני כאמא רואה את הילד שלי בהתמודדות לא פשוטה אני נעה על ציר עם שתי נקודות קצה. בקצה אחד יש דאגה רבה, פחד ובעיקר רחמים- איך היא תסתדר, היא כזאת קטנה, זה גדול עליה, היא לא תמצא חברות, הלימודים לא ברמה שלה, היא לא תחזיק מעמד. התחושות כל כך מציפות שהן גורמות לנו כאמהות לא לסמוך על הילדה שתסתדר. מבלי שאנחנו שמות לב, אנחנו מסתכלות עליהן כחסרי אונים, כחסרי מסוגלות. הקצה השני הוא ההיפך הגמור; התעלמות שמגיעה לכדי ניתוק. אמהות שלא רוצות לפגוש רגשות קשים ומעדיפות להיפרד מהנערה בתחושה של 'הכל יהיה בסדר', 'את תתמודדי בעצמך' ומגיעות לכדי ניתוק רגשי. כל כך קשה להן לפגוש את הכאב, שהן מעדיפות פשוט לא להסתכל ולא לראות.
החכמה היא להתאזן במרכז הציר כך שמצד אחד תוכלי כאמא לפגוש את הקושי ואת הכאב, אבל מצד שני תוכלי לפגוש גם את המסוגלות ואת הידיעה שהבת שלך מסוגלת להתמודד. להיות איתה בתוך ההתמודדות אבל להאמין כל הזמן שיש לה את הכוחות להתמודד.
נוכחות רואה
לנקודת האיזון הזאת קוראים נוכחות רואה. זו נוכחות שבה האם רואה את הקשיים של הבת שלה, פתוחה לשמוע אותם, קשובה לתסכול, לגעגוע, לפחד, לכשלון אבל לא מנסה לפתור עבורה את הבעיה אלא מאמינה במאה אחוז שהבת שלה מסוגלת לצלוח כל אתגר ושיש לה סייעתא דשמיא.
זה לא פשוט. זה דורש המון דיוק. ברגע אחד אנחנו עלולות לנטות לצד מסוים על הציר. משפט כמו 'את תראי שהכל יהיה בסדר, אין לך מה לדאוג', הוא משפט שעלול להיחוות מאוד מנותק למרות שהוא נאמר מכוונה טובה. להישאר בנוכחות רואה פירושה לראות כל התמודדות וקושי ולהאמין בכוחות שיש לה להתמודד.
להיות כתובת
יותר מכל דבר, הבת שלך זקוקה כרגע לכתובת משמעותית שאותה היא תוכל לשתף במה שעובר עליה. כתובת שתוכל להישאר בנוכחות רואה, שתהיה מסוגלת להכיל את ההתמודדויות אבל לא תשפוט ולא תפתור כל בעיה. כדי להישאר בנוכחות רואה, מומלץ מאוד ליצור שיחות קבועות שהבאת מתעניינת בשלומה. לא להסתפק בשיחות של "מה נשמע? הכל בסדר" אלא לייצר מרחב שיח מעמיק יותר; יש נערות שישמחו לשתף ולספר ויש כאלה שנצטרך לשאול בצורה מעמיקה יותר.
בקשת עזרה
מעבר לשיח מתמיד של התעניינות בנעשה, נרצה ליצור עבורה נוהל קבוע במידה והיא זקוקה לעזרה. זו יכולה להיות עזרה דחופה ומיידית או לחילופין עזרה תהליכית יותר. כדאי לצייד אותה בדף עם מספר כתובות לפניה לעזרה (עזרה לימודית, הזמנה לסעודת שבת, יועצת רגשית), אבל בראש הרשימה לכתוב את אמא ואבא. אפשר גם לקבוע מילה קבועה של בקשת עזרה דחופה, כדי שגם אם היא פונה בשעה לא נוחה, תוכלי מיד להבין שהיא זקוקה לך. נערה שיודעת שיש לה למי לפנות בעת הצורך, מרגישה הרבה יותר בטוחה ומלאה בתחושת מסוגלות.
תחושת שייכות
המלצה נוספת קשורה לתחושת השייכות של הנערה. נערות ונערים שיוצאים מהבית בגיל צעיר מספרים על חשש כבד שהמקום שלהם בבית ייתפס, שאולי יגלו במשפחה שיש להם תחליף ויסתדרו בלעדיהם . לתחושת השייכות יש השלכות רבות על ההסתגלות של הנערה במערכת החדשה. שתפו אותה בנעשה בבית, צרפו אותה באונליין למסיבות יום הולדת או לארוחת ערב משפחתית, השאירו לה מקום שלה בבית (ארון, מיטה), תנו לה תחושה שהיא חלק אינטגרלי מהמערכת המשפחתית גם כשהיא רחוקה.
לסיכום
אתם עומדים בפני שלב מרגש, משמעותי ומעורר חששות. תני מקום לרגשות שלך וגם של הבת שלך, הרשי לעצמך לחוות את התחושות במלואן והרשי לעצמך לפגוש גם את הרגשות של הבת שלך. היא לא זקוקה שתפתרי לה את הבעיות אבל היא בהחלט זקוקה לאמא שתראה אותה, שתראה את ההתמודדות שלה ותאמין בכוחות שלה וביכולת שלה להתמודד.
מאחלת לכן מעבר קל, מלא בנחת ובשמחה,
יפעת
