יפעת קליין
להכיל את הכאב

להכיל את הכאב

שאלה >>

אנחנו נשואים כמעט 20 שנה. מאז שהקורונה פרצה לחיינו, הרבה דברים השתנו בבית שלנו; הילדים לא לומדים באופן סדיר, שגרת היום אבדה ובעלי הוצא לחל"ת. בעבר הוא היה נוכח בבית רק בשעות הערב ואילו עכשיו אין לו סדר יום מאורגן, מיום ליום אני רואה אתו פחות ופחות חיוני. הוא ממלא את יומו בשעות שינה מרובות ובחוסר מעש. שמחת החיים שהייתה לו איננה ואני דואגת לו. כל מה שאני עושה כדי לשמח אותו לא עוזר. אשמח לעזרתכם, מה אני יכולה לעשות כדי להוציא אותו מהמצב הזה?

 

תשובה >>

שלום וברכה!

באומץ ובנדיבות לב, שיתפת אותנו בתחושות שמלוות זוגות רבים. כואב כל כך לראות את האיש שלך, שהיה מלא כוחות חיים, מאבד את שמחת חייו ומאבד את עצמו, נוכח המצב שנכפה עליו. כואבת לא פחות תחושת חוסר האונים בכך שאינך יכולה לסייע לו להיחלץ מהבור אליו נשאב. מצבי משבר עשויים להשפיע בצורה דרמטית על מצב רוחו של האדם. אנו שרויים כבר תקופה ממושכת בעננה כבדה של חוסר ודאות, חוסר יציבות וריחוק חברתי. אל כל אלו מצטרפת הדאגה בריאותית וכלכלית. נראה כי חוסר החיוניות והדכדוך שאת מתארת הם תגובה נורמלית למצב שאינו נורמלי.

 

הכלה ואמפתיה

כאשר אנו רוצים לעודד את האדם העומד מולנו, ובעצם לחלץ אותו מתהומות הרגש אליהם הוא נקלע, עלינו קודם כל לשהות איתו בתוך התהום. להכיל את הכאב שלו, לראות אותו בעצבונו, להקשיב לו מבלי לנסות 'לפתור' או לשפוט, להסכים לקבל את העצב ובמובן מסוים 'להרשות' לו לכאוב. לעיתים, כאשר אנחנו דורשים ממנו לשמוח ומנסים לעודד אנחנו עלולים להעביר מסר שיפוטי שאיננו מקבלים את הכאב ובכך להגביר את תחושת הבדידות והניכור שהאדם חווה.

במקרים מסויימים, האמפתיה וההכלה לבדן מספיקות כדי לתת לאדם את האפשרות למצוא בעצמו מחדש את כוחות החיים שבו ולהיעמד שוב על הרגליים. אך יש מקרים בהם נדרשת התערבות חיצונית.

 

בואו נדבר על דכאון

מאז פרוץ הקורונה, אנו עדים לעליה משמעותית ותלולה בתגובות הדכאוניות. המחקר הרפואי דיווח לאחרונה על 20% מהאוכלוסיה הבוגרת בישראל כסובל מתופעות של דכאון מצבי. בשונה מדכאון קליני, דיכאון מצבי (דכאון תגובתי), מתפתח כתגובה לאירוע מסוים המשמש טריגר. דיכאון תגובתי הוא תוצאה מצטברת, תגובה נפשית וגפנית לאירועי חיים קשים. הוא עלול להופיע לאחר גירושים, אירוע טראומתי, פיטורים או משבר מתמשך.

אדם המתמודד עם דכאון מצבי, עשוי להרגיש שאין מוצא מהמצב בו הוא נמצא. אין טעם לנסות לשכנע אותו שהכל יהיה בסדר ושהוא לא רואה את הטוב. אמירות מסוג זה עשויות להביאו לתסכול חמור יותר. כיצד בכל זאת, ניתן לסייע? ישנן שתי דרכים משמעותיות; הראשונה והחשובה ביותר היא לעזור לו להגיע לטיפול מקצועי. פגישה עם רופא משפחה בנוסף לתהליך רגשי אצל מטפל מוסמך, יוכלו להניח את היסודות לקראת יציאה מהמשבר. אדם השרוי בדכאון מצבי עשוי להיתרם מאוד מתהליך רגשי אצל איש מקצוע.

דרך נוספת לסייע לו היא באמצעות שמירה על סדר יום קבוע וביצוע פעולות קבועות וחוזרות מידי יום. קביעת סדר יום הכולל, ארוחות מסודרות, מטלות בית, הליכה קצרה מחוץ לבית, ביקור של קרובי משפחה, לימוד, השתתפות בשיעור קבוע, כל אלו עשויים לשמור על שגרת יומו ולאפשר בסיס ליציבות נפשית בע"ה.

 

ובחזרה אלייך

כוחות החיים והשמחה שלך חשובים כעת ליציבות הבית, עוד יותר משהיו קודם. הטיפול בבן זוג עצוב או מדוכא עשוי להפגיש אותך עם תחושות קשות של שחיקה, חוסר אונים ובדידות. מעבר לדאגה לבן הזוג, עלייך לדאוג קודם כל לעצמך. דאגי לבריאות הנפש שלך, לטוב שלך. הקדישי זמן לפעולות שמחזקות אותך בגוף ובנפש; מפגש עם חברה טובה, שיעור תורה או פעילות ספורטיבית, אינם בגדר מותרות אלא הופכים חיוניים יותר. מעבר לכך, מומלץ למצוא אדם קרוב שניתן לשתף אותו בהתמודדות שלך ובמה שעובר עלייך כרעיה. אל תישארי לבד!

 

כל הנאמר לעיל, לא נועד להחליף טיפול מקצועי. במקרה שבו הינכם חווים מצוקה רבה, יש לפנות בהקדם לקבלת עזרה אצל איש מקצוע, רופא משפחה ואיש טיפול מוסמך.

אולי יעניין אותך גם...