יפעת קליין
ליל החרטות

ליל החרטות

שאלה >>

שלום וברכה, אחרי תקופת שידוכים ממושכת, בשעה טובה התארסתי. כשהחלטנו לסגור הייתי מאוד שלימה עם ההחלטה שלי אבל עברו שלושה שבועות ואני רואה שעולים בי ספקות ושאלות. יש רגעים שאני לא בטוחה אם בחרתי נכון, אולי מיהרתי מידי לסגור בלי לברר פרטים חשובים. היו גם כמה מקרים בשבועות האחרונים שבהם ראיתי צדדים אחרים שלא שמתי לב אליהם קודם וזה גרם לי להיבהל. אני חוששת מאוד מביטול אירוסין, זה ממש הדבר האחרון שאני מאחלת לעצמי. מצד שני אני לא מצליחה להירגע, אני במתח ונלחצת מכל שיחת טלפון שתעבור בשלום. מה עושים במקרה כזה?

 

תשובה >>

כאשר מטוס ממריא, ממש ברגעים הראשונים אחרי ההמראה, הוא נמצא בזווית חדה כלפי מעלה ואלו הם הרגעים הכי מסוכנים עבור המטוס. זהו שלב מעבר קריטי, מסלול ההמראה נגמר, הגלגלים התנתקו מהקרקע אך עדיין המטוס קרוב מאוד לאדמה ובמקרה של כשל אין לו מספיק זמן כדי לתקן את עצמו. בדומה לכך, תקופת האירוסין היא תקופה מאתגרת מאוד; מסלול השידוכים והפגישות תם, ההחלטה התקבלה, המשפחות נפגשו, הגלגלים עזבו את האדמה, אך מצד שני, ההחלטה להינשא עדיין לא באה לידי מימוש, יש עוד זמן רב עד למעמד החופה והקידושין, המטוס עוד לא התייצב. תקופת מעבר רגישה ולעיתים מטלטלת. יש קהילות שקוראות ללילה שאחרי האירוסין "ליל החרטות", לילה שבו עולים כל הספקות ותחושת חרטה מתגנבת אל הלב. החוויה שאת מתארת בשאלתך היא חוויה שכיחה ומוכרת וזוגות רבים מתמודדים איתה.

 

לא רק בשידוכים

מעניין לראות שתחושות אלה של ספק או חרטה אופייניות לתקופה הראשונה אחרי קבלת החלטות משמעותיות בחיים. נוכל לראות זאת אחרי החלטות כלכליות גדולות, בחירת מקום עבודה ואפילו אחרי ההחלטה לצאת לשליחות.

 

שני קולות

כמעט סביב כל נושא, כל  התלבטות, כל בחירה, ובוודאי סביב שידוכים יש לאדם שני קולות. הקול הראשון הוא הקול החיובי, שרוצה לומר כן והקול השני, הקול הספקן, המתנגד שרוצה לומר לא. כאשר זוג נפגש למטרות שידוכים, כל אחד מהם מנהל עם עצמו דיון פנימי של כן ולא. לפעמים הקול שאומר כן משכנע יותר ולפעמים הקול שאומר לא, משכנע יותר. כאשר זוג סוגר אירוסין ומרימים לחיים, הקול הפנימי שאומר כן מנצח בגדול, הוא מציף את הלב ואת הראש. הוא ממלא את הגוף באופוריה. ואילו הקול שאומר 'לא' נדחק הצידה ומפנה את הבמה, אבל הוא לא באמת נעלם. יש לו עדיין מה לומר. אמנם הקול החיובי הכריע את הדיון, אבל זה לא אומר שאין יותר בכלל ספקות או קשיים. ואז אחרי שההתרגשות מעט יורדת הקול השלילי מזהה את שעת הכושר ולוקח את רשות הדיבור. הוא לא בהכרח מנסה לשכנע או לנצח כי לכאורה הדיון כבר הוכרע, אבל הוא בהחלט מבקש שלא ישתיקו אותו ושיתנו לו לומר את דברו. גם אם לא יקבלו את דעתו, הוא לפחות רוצה להשמיע אותה.

 

מחיר ההשתקה

הספקות שעולים בליל החרטות, עלולים להבהיל מאוד גם את הכלה וגם את הסביבה הקרובה אליה. כלות רבות מספרות על תגובות קשות של הסביבה. תגובות שגרמו להן לשתוק ולא לדבר על אותם סימני שאלה. כלות אחרות בחרו להשתיק את הקול הפנימי שלהן כדי לא להתבלבל. יש מחשבה כזאת שאולי אם נסתום אוזניים אז לא נשמע את הקולות הפנימיים שלנו. לפעמים זה אפילו עובד לנו לזמן מה. אבל בטווח הרחוק זו אסטרטגיה הרסנית. כאשר אנחנו משתיקים את הקול הספקן או אוטמים את האזניים שלנו, הוא רק ילך ויגביר את הקול שלו.

 

אז מה עושים?

דבר ראשון לא להיבהל. להסכים לנהל את הדיון הזה. להיענות להזמנה. להגיד ולהכיר בעצמי שיש בי שני קולות. קול אחד שאומר לי שזה השידוך שלי, שנוכל לבנות בית חסידי ביחד. שנוכל ליצור לעצמנו מרחב זוגי נעים, מכיל ומקדם. אבל לצד זאת יש בי גם קול אחר שמפחד. קול שמהסס. קול שדואג מכל מיני דברים. בכל אחד מהקולות הללו יש מידה של אמת. לשני הקולות האלה יש מקום בעולם. החוכמה היא לא להכריע בניהם, אלא לאפשר לשניהם להתקיים בו זמנית. יש אפשרות ממש לקחת דף ועט ולתת לכל אחד מהקולות האלה לכתוב את הטיעונים שלו באריכות. אפשרות אחרת היא לדבר בקול עם עצמי ולנהל את הדיאלוג הפנימי הזה ביני לבין עצמי. המטרה של השיח או של הכתיבה איננה להגיע להכרעה אלא לאפשר לעצמי להתערער. לאפשר לקולות הספקניים מקום. גם אם זה רק לפרק זמן קצר.

דבר שני, לא להישאר לבד. למצוא דמות משמעותית, בוגרת ואחראית שיכולה ללוות אותי במסע הזה. זו יכולה להיות אמא או משפיעה, מחנכת או כל מישהי שנראה לך שאפשר לסמוך עליה. יש אמהות שעלולות מאוד להיבהל משיתוף כזה. אני סומכת עלייך שתבחרי בחכמה את הדמות המלווה שלך, כזו שתוכל להכיל ולפנות לך את המקום להתלבטות פנימית, מבלי שתחליט עבורך או תאמר לך כיצד לנהוג. אם אין מישהי שקרובה אלייך ויכולה ללוותך בדרך, מומלץ לפנות לאשת מקצוע שתהיה שם עבורך. העיקר לא להישאר לבד.

דרך דמות משמעותית מלווה ודרך ניהול הדיון, תוך מספר שבועות אמור לחול שיפור. אבל אם זה אינו המצב, ולא חל שיפור בתחושת הספק, כדאי מאוד לחשב מסלול מחדש. אם הספקות שלך רק מתגברים ואת מתערערת מרגע לרגע, מומלץ לפנות לייעוץ מיידי. לא כדאי להגיע לחתונה מתוך ערעור ולקוות שהדברים יסתדרו כבר מעצמם. ייתכן שבהחלט יש כאן משהו שראוי להקשיב לו בתשומת לב רבה יותר.

 

שני תמרורי אזהרה

במרבית המקרים, תקופת החרטות מסתיימת ברגיעה והכל בא על מקומו בשלום, אבל יש שני תמרורי אזהרה שבמידה ואת נתקלת בהם, מומלץ לשקול עם דמות מלווה את המשך צעדייך. התחושה הראשונה היא פחד. אם את מפחדת ממנו,  אם יש בו משהו שמפחיד אותך או מאיים עלייך, בין אם בדיבור, במחשבה א במעשה, זו תחושה שלא משתיקים בשום אופן. (לאו דווקא מדובר על אלימות, אלא גם אם את מפחדת מהתגובות שלו זה סימן מספיק כדי להדליק נורת אזהרה). תמרור אזהרה נוסף הוא התנהגות אובססיבית. בשונה ממתח או מלחץ טבעי לפני החתונה, אובססיביות באה לידי ביטוי בצורך חזק לשלוט על האדם האחר. אם הוא דורש לדעת בכל רגע היכן את נמצאת, מה את עושה, עם מי את נמצאת. אם הוא כועס נורא במידה ולא ענית לשיחותיו במשך שעה, אם הוא מבקש הוכחות כדי להאמין לדברייך ("אם קנית משהו, תראי לי קבלה"). אם הוא דורש ממך ללבוש בגדים מסוימים או להימנע ממפגשים עם אנשים מסוימים בצורה שאינה מאפשרת לך לבחור אחרת, ייתכן שמדובר באובססיביות. אם יש את חשה שיש משהו אובססיבי בהתנהגות שלו כלפייך או כלפי ארגוני החתונה, כדאי מיד לפעול, להתייעץ, לשתף אדם נוסף. לא להשתיק ולא להתעלם.

 

מאחלת לך מכל הלב, שתראי ברכה בדרך לבניין ביתך,

שתקופת האירוסין תעבור בשמחה, בנחת ובסיעתא דשמיא

ותזכו להקים בית נאמן בישראל

מזל טוב

יפעת

אולי יעניין אותך גם...

לידה שקטה
משברי החיים

לידה שקטה

אזהרת טריגר לידה שקטה שאלה >> שלום וברכה, אנחנו זוג צעיר, התחתנו לפני שנתיים ואנחנו

למאמר המלא »

אהבת את התכנים ורוצה לשמוע עוד?

מזמינה אותך לשמור על קשר ולהעמיק את ההיכרות שלך עם עולם הטיפול הזוגי והמשפחתי

הפרטים שלך ישמרו במערכת לצורך שליחת תכנים בלבד, אפשר להיות רגועים, לא יעשה כל שימוש אחר בפרטים אלו.