שאלה >>
שלום וברכה, אנחנו נשואים 7 שנים ויש לנו תקשורת טובה ב"ה. אבל בכל מיני סיטואציות אני מגלה שלבעלי חסרות מיומנויות חברתיות. זה בא לידי ביטוי בהתנהלות שלו מול חברים וגם מול המשפחות שלנו. ההתנהלות שלו המון פעמים מביישת אותי וגורמת לי להתנצל על דברים שאני בכלל לא עשיתי. לפני כמה ימים, הילד שלנו סיפר שהמלמד העניש אותו. בעלי התקשר למלמד ודיבר אליו בצורה מאוד לא מכבדת. במקום לנהל שיחה עניינית ולהבין מה קרה, הוא נזף בו בצורה מזלזלת ובמילים קשות. לאחר כשעה התקשר אלי מנהל בית הספר וביקש להבין למה אנחנו מדברים ככה. התנצלתי וגם התקשרתי למלמד עצמו כדי ליישר את ההדורים. וזה רק מקרה אחד. ההתנהלות שלו מייצרת המון מתח בבית כי אני כל הזמן צריכה להשגיח על ההתנהלות החברתית שלו ולוודא שהוא לא עושה טעויות כאלה. אני כבר לא סומכת עליו ומעדיפה לנהל את כל העניינים בעצמי כדי להימנע מסיטואציות מביכות. מה אני אמורה לעשות במקרה כזה ?
תשובה >>
בשאלה שלך את מתארת סיטואציה כל כך מוכרת בדינאמיקה הזוגית; בני זוג בוחרים להתחתן ולקשור את חייהם זה לזו. במידה מסוימת הם הופכים ליחידה אחת. כאשר כל פעולה של האחד משליכה על האחר. כאשר בעלך בוחר לדבר בצורה מזלזלת כלפי המלמד, מעבר לתחושת המבוכה, את מרגישה אחריות על הסיטואציה ומתנצלת על דבר שכלל אין לך בו חלק. לחוויה הזוגית הזאת קוראים 'התמזגות' או 'חוסר נפרדות'. זוגות רבים מספרים על חווית חוסר הנפרדות כאשר בן הזוג מביך אותם או גורם להם להרגיש שלא בנח בשל התנהגותו, דעותיו או אפילו המראה שלו. תחושה דומה קיימת גם בין הורים לילדים. כאשר הורה מרגיש שהילד שלו 'עושה לו בושות' ולחילופין נערים ונערות מרגישים לעיתים שההורים שלהם מביכים אותם בפני החברים.
היכל המראות
בתחילת השאלה שלך כתבת שהתקשורת בניכם טובה ונראה שאת הפערים את חווה בעיקר מול הסביבה הקרובה ולא בתוך הזוגיות. האינטראקציה מול הסביבה הקרובה היא סוג של היכל מלא במראות. המפגשים עם הסביבה משקפים לנו כזוג את החוזקות שלנו ולצד זאת גם את הפערים שיש בנינו ונראה שאכן יש בניכם פער. אמנם יש אנשים בעלי לקות במיומנויות החברתיות, אבל לרוב ניתן לומר שכל אדם מחזיק ביכולות חברתיות שונות מזולתו; יש מי ששם דגש על יכולות של הקשבה, הכלה ואמפתיה יש מי ששם דגש על כריזמה, חוש הומור ויצירת אוירה נעימה, יש כאלה שהיכולות החברתית שלהם באה לידי ביטוי בחוש מסחר וסגירת עסקאות כלכליות ויש כאלה שמדגישים את הכנות, אמירת הדברים כהווייתם ורדיפה אחר צדק.
פערים בין בני זוג
בין בני זוג יהיו פערים במיומנויות החברתיות, כמעט תמיד. אלו לא פערים של מי יותר ומי פחות, אלא כל אחד מבני הזוג מביא לידי ביטוי יכולות אחרות לגמרי בתחום הזה. הפער נובע גם מעצם היותם שני אנשים שונים שגדלו למשפחות שונות אבל גם מהפער הקיים בין גברים לנשים. החינוך החברתי שעוברות נשים שונה בתכלית מהחינוך החברתי של גברים. הקשרים החברתיים בין בנות אינם חזקים יותר מאשר בין בנים, אלא פשוט אחרים. בנות מגדירות חברה טובה בצורה אחרת לגמרי ממה שבנים מגדירים חבר טוב.
זה לא שלי
אז מה עושים כשהפערים הללו מתגלים בזוגיות? מתוך על מה שנכתב עד כה, עולה צורך בהגברת מרכיב הנפרדות. כשאנחנו מתערבבים מידי עם בני הזוג שלנו ומגיעים למצב של 'התמזגות' זה לא מייצר דברים טובים בזוגיות. בין בני זוג צריך להיות מרחב. המרחב הזוגי הוא מצב שבו לכל אחד יש את המקום שלו. במרחב הזוגי בני הזוג נמצאים יחד, חווים חוויות משותפות וחולקים את החיים זה לצד זו, אבל אינם דורכים זה על זו, יש מספיק אויר לנשימה ואפשרות להיות גם ביחד וגם בנפרד. בתוך המרחב הזוגי יש אפשרות לכל אחד מבני הזוג להתקיים בשלמות. כאשר בן הזוג פונה למלמד בצורה לא נעימה ומדבר במילים שאני לא הייתי אומרת, הדבר הראשון שעלי לעשות הוא לזוז מעט אחורה, לפנות מרחב ולומר לעצמי: "זה לא שלי. זה שלו". נכון שברגעים הראשונים זה מביך ואפילו יכול להכעיס או לאכזב, אבל אם נצליח לצמצם את ההתמזגות ולהגדיל את המרחב, נוכל לפעול ממקום אחר.
ובחזרה לזוגיות
אחרי שנכנס אויר למרחב ונוצר יותר נפרדות, אפשר גם לדבר על הדברים על פי שלושת השלבים הבאים: השלב הראשון הוא להבין מה קרה דרך שאילת שאלות: מה הכעיס אותך? מה רצית בעצם להגיד לו? הרגשת שהוא שומע אותך? האם עכשיו אתה מרגיש הקלה? בשלב השני תוכלי גם לומר את מה שאת מרגישה: "המילים שבחרת לומר קשות לי. אני מרגישה רע עם הדרך שבה נאמרו הדברים. באופן אישי זה גם מרחיק אותי ממך כשאתה מדבר ככה. אבל זו בחירה שלך. אני חושבת שיש מקום להתנצל על הדרך שבה זה נאמר, אבל זה בינך לבינו". בשלב השלישי, זה באמת לשחרר את המקרה הזה. גם מול עצמך, גם מול בעלך וגם מול המנהל והמלמד. אין לי ספק שכשיישרת את ההדורים מול המלמד, פעלת ממקום טוב. אבל לטווח הרחוק, התערבות בתוך סיטואציה שאינה שלנו, מעבירה את המסר שאנחנו לא סומכים על בני הזוג ואף מקטינים אותם.
לסיכום,
סיטואציות חברתיות מפרות את האיזון העדין שמתקיים בין בני זוג
בכל מקרה מומלץ מאוד שלא להתנצל על דברים שבני הזוג שלנו עושים.
זה פוגע במרחב הזוגי, מרחיק אותנו מבן הזוג ובנוסף מעביר מסר מקטין ולא מגדל.
את האנרגיות עדיף להשקיע בשיח מעמיק עם בן הזוג וביצירת מרחב זוגי מאפשר ומצמיח.
