שאלה >>
שלום וברכה, אנחנו הורים ל-4 ילדים בגילאי 3-8. בימים האחרונים, כמו משפחות רבות בארץ, התמודדנו עם מאזעקות חוזרות בשל ירי של טילים. בכל פעם לאחר הכניסה לממ"ד נשמעו קולות חזקים של יירוטים. הילדים התחילו לשאול שאלות ולהביע מצוקה ופחד מהסיטואציה החוזרת. עד כה העדפנו להתעלם מהמצב ולא שוחחנו איתם על כך בפירוט. כיצד אפשר לשוחח עם ילדים כל כך צעירים על מצב כל כך מורכב?
תשובה >>
שלום וברכה, המצב הבטחוני המתוח שאנו מתמודדים אתו, מעלה תחושות מורכבות אצל ילדים וגם אצל מבוגרים. תחושת המוגנות הבסיסית שאנו מבקשים לעצמנו ולילדינו, מתערערת באופן מידי. כל הורה, באופן טבעי ובסיסי, שואף להגן על ילדיו מפני כל איום ולהבטיח להם חיים בטוחים ושלווים. מציאות החיים מאלצת אותנו להתמודד עם איומים שונים המפרים את שלוות חיינו.
להגן אינו לגונן
תפקידו של ההורה הוא להכין את הילד לקראת החיים, לצייד אותו בערכים, כישורים וביכולות שיאפשרו לו להתמודד עם אתגרי הדרך בצורה הטובה ביותר. את הרצון להגן על הילדים, אנו מתרגמים פעמים רבות לצורך שלנו לגונן עליהם, להסתיר מהם את המצב האמיתי ולאפשר להם לחיות בתוך עולם מדומה נטול התמודדויות ובכך אנו חוטאים לתפקידנו ההורי, שהוא לצייד את הילד ולהכשירו להמשך. במצבי חירום, הגנה על הילדים אין פירושה לגונן עליהם מפני המציאות, אלא להקנות להם כלים להתמודדות בהתאם לגילם. כך יוכל הילד להכין את עצמו בהדרגה לקראת ההתמודדויות שעוד מצפות לו בהמשך.
תיווך ומענה לשאלות
ראשית יש להסביר לילד במילים פשוטות את המצב, לדוגמא: 'למדינת ישראל יש מספר מדינות שכנות. עם חלקן יש לנו הסכם שלום ולחלקן קשה מאוד להסכים לכך שנגור פה ולכן הם מנסים בכל דרך לגרום לנו ללכת למקום אחר. לפעמים הם זורקים טילים ואז אנחנו שומעים אזעקה". ההסבר הראשוני הוא קצר, ענייני ונצמד לעובדות. לאחר ההסבר הטכני, ניתן לילדים סיבות טובות להרגעה; הקב"ה שומר עלינו, יש לנו ב"ה צבא חזק שנלחם עבורנו, יש לנו מרחב מוגן שלא מאפשר לאף טיל לפגוע בנו (לילדים סקרנים כדאי להראות מפה של מדינת ישראל וגם להסביר בפירוט את המנגנון של כיפת ברזל). לאחר מכן נאפשר לילדים לשאול שאלות. יש ילדים שמעוניינים לשאול לעומק ויש כאלה שמסתפקים במידע מועט, כל ילד לפי הצורך שלו. על כל שאלה נענה תשובה עניינית, ממוקדת וכנה. כדאי להימנע ממתן מידע לא אמין או מלומר לילד 'זה לא לגילך'. אם הילד שאל, כנראה שזה מטריד אותו והוא מחפש תשובה שתרגיע אותו. ההורים הם מקור הסמכות והידע עבורו.
תפקיד תואם גיל
דרך התמודדות יעילה מאד במצבי חירום היא לתת לכל ילד תפקיד מוגדר, לדוגמא: 'אתה תהיה אחראי על המים, תדאג כבר עכשיו שיש בממ"ד בקבוק מים וכוסות חד פעמיות, ברגע שתהיה אזעקה וניכנס לממ"ד, אתה מוזג לכל אחד כוס מים'. מחקרים מראים שתפקיד מאפשר לאדם התמודדות מיטיבה עם משבר, הוא מעניק לו משמעות ועוזר לו להימנע ממצב של חרדה או הלם.
מענה רגיש ומכיל
אחרי שתיווכנו לילדינו את המידע בפעם הראשונה ונתנו מענה לשאלות הראשוניות שעלו בהם, אנו שואפים לשמור על ערוץ התקשורת פתוח. חשוב מאוד לשים לב לתגובות הרגשיות של הילדים. האם מישהו מהם מביע מצוקה או קושי. אפשר להכין לוח רגשות (פחד, עצב, שמחה, התרגשות, מתח, בדידות וכו') ולעשות טקס קבוע, מידי ערב שבו כל ילד משתף איך הוא מרגיש.
דרך נוספת לעבד רגשות היא עבודה תחושתית; כדאי להצטייד בחומרים שמאפשרים לילד הבעה במגע, יצירה בפלסטלינה, או חימר, קופסא של חול קינטי, קערה עם מים, דלי ומשפך ובמידת האפשר, לישה של בצק, הכנת עוגיות או חלות. כל אלו ועוד רעיונות אחרים, עשויים לתת ביטוי תחושתי לילד. אצל ילדים צעירים וגם אצל מבוגרים, יש משמעות רבה להפגת מתח דרך תחושה בידיים.
הפחיתו בעדכוני חדשות
לצד זאת, מומלץ להימנע מקיום של שיחות פוליטיות או ביטחוניות שמתנהלות מעל ראשם של הילדים. למרות שנראה שהם שקועים בעולמם, הם מקשיבים היטב לנעשה סביבם. כמו כן מומלץ מאוד שלא לצרוך עדכוני חדשות ודיווחים שאין בהם צורך. העדכונים הרבים בכל אמצעי התקשורת לא מוסיפים לתחושת הבטחון של הילדים.
דאגו גם לעצמכם
כל הדברים האמורים לעיל נכתבו כלפי ילדים, אך ברובם הם רלוונטיים גם למבוגרים שבנינו. מעבר לכל הכלים, המצב הרגשי של ההורה הוא בר השפעה גבוהה מאוד על הילד. הורה רגוע ונינוח שמצליח לחזק את תחושת השליטה שלו, יוכל להעניק לילדיו תחושת בטחון ורגיעה. הורה שמרגיש מצוקה וחרדה, יתקשה מאוד להעביר לילדיו תחושה של מוגנות. אם אתם מרגישים במצוקה, פנו כמה שיותר מהר לקבלת עזרה בסיוע במוקדים הרפואיים השונים או אצל אנשי הטיפול. כמו כן, במידה ואתם חשים שילדכם שרוי במצוקה חריגה, כדאי מאוד לפנות ולהתייעץ עם גורם מקצועי ולקבל את חוות דעתו. התערבות טיפולית סביב מצבי חירום, עשויה לשפר את איכות החיים אצל מבוגרים וילדים כאחד.
בתפילה לימים שקטים ורוב שלום ושמחה.