מריבות בין אחים

שאלה >>

שלום וברכה, אנחנו הורים לחמישה ילדים ב"ה. בחצי שנה האחרונה אני שמה לב שבין הבן הבכור (בן 10) לבין הבת השניה שצעירה ממנו בשנתיים, יש המון מריבות. במקום שהם יהיו בקשר טוב, יעזרו אחד לשניה ויעבדו יחד, הם כל הזמן מציקים ומסתכסכים. כואב לי במיוחד כשאני רואה שדווקא מנסה ליצור איתו קשר ורוצה להיות בקרבתו אבל הוא ממש מתרחק ממנה, פוגע בה ומזלזל בה. אני מרחמת עליה ורואה כמה היא נפגעת ממנו. גם לי וגם לבעלי יש קשרים מאוד טובים עם האחים שלנו וקשה לי נורא לראות את היחסים בניהם. דיברתי עם שניהם יחד, ועם כל אחד מהם בנפרד, אני חוזרת שוב ושוב ומדגישה את החשיבות של קשרים בין אחים וכבוד בין אדם לחברו אבל זה פשוט לא עוזר. מה אפשר לעשות במקרה כזה?

תשובה >>

קשרים בין אחים נחשבים לקשרים מאוד משמעותיים לאורך החיים. בפועל, הם הקשרים הארוכים ביותר שאדם מנהל לאורך חיי. בגילאים הצעירים, קבוצת האחים מהווה מקום בטוח להתנסויות, להיכרות עם עצמי, לפיתוח יכולת חברתית וללמידה משמעותית של אינטראקציות ומערכות יחסים. בשלב מאוחר יותר, קבוצת האחים מהווה מקור לתמיכה, לייעוץ, לשיח, לאהבה ללא תנאי ולעזרה הדדית. כפי שכתבת, יש ערך רב לקשרים טובים בין אחים. השאלה הגדולה היא מה התפקיד שלנו כהורים בתוך המרחב הזה ואיך אנחנו משפיעים על האקלים בבית.

שייכות ומשמעות

בתוך חבורת האחים, יש שני צרכים מרכזיים שילדים עסוקים בהם; ראשית ילד שואף להרגיש שייך, להרגיש חלק. הוא רוצה שהעולם החיצוני יראה בו חלק מהמשפחה ועוד יותר מכך הוא רוצה שהמשפחה, ההורים והאחים שלו ירגישו שהוא חלק מהן ושייך אליהם. הצורך השני של הילד הוא הצורך במשמעות ייחודית. מעבר לשייכות הכללית אל המשפחה, ילד מחפש למלא תפקיד שמיוחד רק לו. תפקיד שעדיין אין במשפחה הזאת. הוא שואף למלא פונקציה עבור המשפחה. זה יכול להיות תפקיד מועיל, כמו עזרה, תמיכה, ריצוי, מקור לסיפוק ולנחת. לעומת זאת זה יכול להיות תפקיד מאוד כואב, כמו הילד שעושה בעיות, הילד שדואגים לו, הילד שמרחמים עליו, הילד חסר הגבולות. התפקיד עשוי להשתנות ולא חייב להיות קבוע.

מה קורה בזמן מריבה

מריבה בין אחים עונה על שני הצרכים האלה; מצד אחד מריבה היא קשר, מריבה היא תקשורת, מריבה היא שייכות. אם אנחנו רבים, אנחנו שייכים (אגב, גם בין בני זוג, מריבה מחזקת את השייכות הזוגית). אם הם לא היו מרגישים קשורים זה לזו, הם היו אדישים ומתעלמים. בנוסף לשייכות, מריבה בעצם מחזקת ומדגישה את התפקיד הייחודי של כל אחד מהאחים. כמעט בכל מריבה נוכל לראות תפקידים בולטים בין שני הצדדים לדוגמא: הילד המרוחק, הציני, הפוגע לעומת הילדה הדחויה, המסכנה, הקטנה, זאת שזקוקה להגנה. או דוגמא אחרת; ילד מאוד ורבלי, חריף לשון, לעומת ילד שותק שמאבד את העשתונות. אם לרגע נסתכל על זה מהצד, מריבה בין שני אחים, כמעט תמיד תענה על שני הצרכים של שני הצדדים במריבה; חיזוק השייכות וחיזוק הייחודיות והשונות  של כל אחד מהם

כשאמא מתערבת במריבה

באופן טבעי, בלי לשים לב, כאשר אנחנו מתערבות במריבות של הילדים, אנחנו עוזרות לחזק את תחושת השייכות ואת תחושת המשמעות שלהם; קודם כל בוודאי שאם אמא באה לעצור אז אנחנו שייכים למשפחה הזאת, הרי אם אלו היו שני ילדים זרים היא לא היתה מתערבת. ומעבר לזה, אנחנו כמעט תמיד מחזקות את התפקיד שהם לקחו על עצמן בתוך המריבה. הילד שהציק ישמע משפטים כמו: למה אתה תמיד חייב להציק לה, למה אתה לא יכול לדבר אליה יפה, למה היא צריכה להיפגע ממך. לעומת זאת, הילד שנפגעת תשמע משפטיים כמו: את רואה אייך הוא מדבר אלייך, אז למה את לא פשוט מתרחקת ממנו, בואי נעשה משהו אחר, אולי אני אשחק איתך קצת. החיזוק לתפקיד יהיה עוד יותר דרמטי אם אני כאמא גם אבחר להעניש, לכעוס, לתת פרס ניחומים למי שנפגע. הדרכים הללו בעצם מחזקות את הצורך הראשוני שאיתו הילדים הגיעו למריבה.

ולכן, מה שיקרה כתוצאה מזה, זה שאנחנו נראה עוד ועוד ועוד מריבות בבית. כי הילדים מחזקים בעצמם את תחושות השייכות והמשמעות ואין שום סיבה שזה ייעצר.

ארבעה כללים במריבות בין אחים

1. דיבור פנימי: ברגע שמתחילה מריבה, אני מדברת ומפרשת אותה לטוב. אני לא מתאכזבת וכועסת בלב, אלא שמחה שיש בניהם קשר, שהם מרגישים מספיק בטוח כדי לריב, שהם מפתחים יכולות חברתיות חשובות.
2. התפקיד שלי: זנ נכון שכדאי להפחית טיפה את הקשב ולתת להם להסתדר אבל בפירוש לא להתעלם, אלא לשמור שהמריבה מתנהלת בביטחה ושהגבולות נשמרים.
3. כאשר אחד מהם מגיע אלי: אני מקשיבה לו, מכילה אותו, משקפת לו את התחושות שלו אבל לא מדברת איתו על אח שלו ולא פותרת לו את הבעיה
4. קו אדום: לכל אמא יש את הקוים האדומים שלה, זו יכולה להיות מילה, מכה, טון דיבור מסוים. וזה התפקיד שלנו להציב את הגבולות. כשאנחנו מציבות גבול למריבה בין אחים, אנחנו תמיד נתייחס אליהם כקבוצה: "אני רואה שאתם חוצים את הגבול ולכן אני מפרידה בניכם". שניהם יחד אחראיים את המריבה בניהם. אף פעם אני לא פונה אל אחד מהם בהאשמות אלא תמיד שמה אותם יחד באותה סירה.

לסיום

מריבות בין אחים, הן בריאות, מפתחות ומעידות על בית בטוח ומכיל.

ככל שנדע להתמודד איתן בצורה מדויקת יותר, כך נוכל לתת לילדים אפשרות לפתח קשרים חזקים שילכו איתם לאורך ימים ושנים טובות בע"ה

בשורות טובות

יפעת