שאלה >>
אנחנו הורים לארבעה ילדים. הבת השניה שלנו, בת 7, ילדה מוכשרת ומלאת חן ב"ה. היא לומדת נהדר ויש לה חברות טובות אך לצד זאת, מאז שהיא ממש קטנה קשה לה מאוד להכיל את עצמה. היא מוצפת בקלות ומביעה תסכול כאשר דברים לא מסתדרים כפי שהיא רצתה. לפני כמה ימים לקחתי אותה לקנות נעליים אך לא מצאנו את המידה שלה בחנות והיא פרצה בבכי ולא הצליחה להירגע. אני מתחילה לחשוב שאולי היא זקוקה לטיפול רגשי, אך מתלבטת כי בכל זאת היא ילדה שמחה ומתפקדת. איך יודעים מתי לגשת לטיפול? ואיך מחליטים לאיזה טיפול ללכת?
תשובה >>
הורים רבים מתלבטים בשאלה שמעסיקה אתכם; מתי הרגע המדויק, בו קושי או התמודדות של ילד עוברים את הרף האפשרי ודורשים מאיתנו לפנות לטיפול מקצועי. הורים מתבוננים על ילדיהם ומנסים לבחון עד כמה ההתנהגות נורמלית או לא נורמלית, ולנסות להבין מתוך כך האם נכון יהיה לגשת לטיפול. אך אני רוצה להסב את תשומת ליבכם למושג שנקרא 'ילדים רגישים מאוד';
ילדים רגישים מאוד
יש ילדים שנולדים לעולם עם חוש שמיעה מפותח יותר או עם חוש מוזיקלי משוכלל יותר, יש ילדים שנולדים עם רגישות גבוהה יותר. הם חווים סיטוצאיות בעוצמה גבוהה, הם פוגשים את העולם בווליום גבוה, הם עלולים גם להיפגע או להיות מתוסכלים מהר יותר. לא צריך אבחון או איש מקצוע בשביל זה. כמעט בכל בית יש ילד שהוא מעט יותר רגיש מהאחים שלו. ילדים רגישים מאוד שמים לב לרגשות של אחרים, הם מזהים בקלות מה חושבים עליהם ומה מרגישים כלפיהם ויש להם גם יכולת יוצאת דופן להביע אהבה ואמפתיה כלפי אחרים.
אז רגע לפני שמחליטים לגשת לטיפול רגשי, אני רוצה שנבחן שני פרמטרים משמעותיים;
מיכל ההכלה ההורי והמשפחתי
לכל הורה יש מיכל הכלה שבו הוא מסוגל להכיל את הילדים שלו, את ההתנהגויות שלהם, את הרגשות והחוויות שלהם. ככל שאנחנו מגדילים ומגמישים את מיכל ההכלה שלנו, כך לילדים שלנו מתאפשר מרחב בריא יותר לגדול בו. כל ילד יודע לזהות את המבט בעיניים של אמא ואבא כשנגמר להם הכח אליו. הרגע הזה עבור ילדים הוא רגע קשה, זה רגע שבו הילד מרגיש הוא 'גדול' על ההורים שלו. הוא קשה מידי בשבילם. זה רגע שבו הדמות החזקה שעליה הילד נשען, פתאום נתפסת כחלשה ולא יציבה מספיק. ילדים רגישים מאוד הם ילדים שזקוקים למיכל הכלה רחב. ההתפרצויות, התסכול, הבכי, הם רק חלק ממושאי ההכלה שלכם. הבת שלכם זקוקה למיכל הכלה. ככל שנצליח להכיל אותה יותר, להיות איתה בתוך בכאב שלה, לראות את רגישות כעוצמה ולא כחולשה, כך גם היא תוכל לחוות את עצמה בעוצמה ובע"ה תפתח את היכולת להכיל את עצמה. אבל, במשפחה יש גם תקופות או מצבים בהם לא תמיד מתאפשר להכיל ולתת כח. אם נרגיש שאנחנו פחות מסוגלים להכיל כרגע, ייתכן שגורם טיפולי יוכל לסייע.
מה רמת המצוקה של הילד
פעמים רבות אנחנו כמבוגרים רואים קושי מסוים, אבל הילד לא חווה את את הקושי בעוצמה רבה, כפי שאנחנו רואים אותו מבחוץ. ולכן בשלב הבא ננסה להבין מה הי מידת המצוקה של הבת שלכם, עד כמה היא סובלת מ1-10? עד כמה היא מסתובבת בעולם בשמחה או בכאב? כמה היא אוהבת או לא אוהבת את מי שהיא? כמה נח לה ונעים לה בעולם?
כל עוד היא מסתובבת בסך הכל בחיים, בתחושה טובה, בשמחה ובנינוחות, למעט הרגעים שבהם היא מוצפת רגשית, הדחיפות לגשת לטיפול רגשי תרד. במידה וביתכם מתלוננת הרבה, מביעה קושי על המציאות היומיומית שלה, מסתובבת בעולם בתחושות קשות, החשיבה לגשת לטיפול תתחזק.
אז לאיזה טיפול כדאי ללכת?
במידה ואתם מרגישים שרמת המצוקה גבוהה ומיכל ההכלה שלכם מוגבל כרגע, ואתם מחליטים לגשת לגורם טיפולי, אני רוצה שתקחו בחשבון שטיפול הוא בסך הכל פעם-פעמיים בשבוע, כך שרוב העבודה מתבצעת בין המפגשים ברגעים היומיומיים בבית ולכן אני ממליצה בגילאים צעירים (0-11) ללכת לתהליך שההורים מעורבים בו (הדרכת הורים, טיפול דיאדי, טיפול משפחתי) ולהימנע מטיפול שהילד הולך אליו לבד. תוכלו תמיד לגשת כזוג לגורם טיפולי מוסמך ולקבל את חוות דעתו לפני שמחליטים על צעדים נוספים.
רגע לפני סיום, אני רוצה לומר לכם,
שהורים לא תמיד מבינים איזה כח מרפא יש להם בידיים. הם יכולים לתת לילדים שלהם יותר ממה שכל מטפל יוכל לתת. ולכן, אם אתם מרגישים שאין לכם כוחות להכיל ולהניק לילד את מהשהוא זקוק לו, ייתכן שתוכלו להרוויח המון מהדרכת הורים טובה שתטעין אתכם בכוחות הנדרשים.
הרבה נחת מהילדים, הצלחה ושמחה בכל
יפעת
