שאלה >>
אנחנו הורים לשבעה ילדים ב"ה ומתמודדים מידי יום עם בעיות משמעת ובהצבת גבולות. הבעיה המרכזית היא מול שני הבנים בגילאי 7 ו-9 שמתקשים לקבל סמכות ולא קשובים לכללים. ניסינו כמעט כל דרך ולאחרונה אנחנו מוצאים את עצמינו מענישים אותם יום אחרי יום. נראה שהם חוששים מהעונשים ולכן יש שיפור קל בהתנהגות שלהם. מצד שני, פעולת הענישה שמה אותנו כהורים במקום לא נח מול הילדים. לפני שבוע אמרנו להם שאם הם לא יסרו את החדר, הם לא יוכלו לחגוג איתנו את יום ההולדת של אחותם הצעירה ובגלל שהם לא סידרו, נאלצנו לעמוד במילה שלנו ולא לקחת אותם לאכול גלידה יחד עם שאר הילדים. האם זו הדרך היחידה, או שאולי יש אפשרות אחרת?
תשובה >>
אחד האתגרים הגדולים של דורנו הוא הסמכות ההורית. הסמכות ההורית הישנה נשענה על מרחק, יראה, כבוד והיררכיה ברורה, אך ברוב הבתים כיום היא איננה מתקיימת עוד. הורים רבים מרגישים כי הם נדרשים לחנך ולגדל ילדים בגובה העיניים, בלי כלים ליצירת סמכות. כאשר ילד חווה את ההורה שלא נטול סמכות, הוא בעצם מבין שאין לו משענת, אין לו גב שיכיל ויחזיק אותו בעת הצורך. השינוי האמיתי מתרחש כשאר מבינים שישנה אפשרות לבנות סמכות הורית חדשה, מותאמת אשר נשענת על עקרונות חדשים, אבל משמרת את התפקיד ההורי הברור והוא להיות משענת עבור הילדים שלנו.
הסמכות ההורית החדשה
שלוש אבני יסוד מרכיבות את הסמכות ההורית החדשה; הראשונה היא נוכחות הורית; היכולת של ההורה להיות זמין, פנוי, קשוב, מכיל ונוכח עבור הילד שלו. הילד יודע שיוכל לשתף, להתייעץ, לקבל תמיכה ומענה בעת הצורך. האבן השניה היא שליטה עצמית; היכולת של ההורה לשלוט על התגובות שלו, על המעשים, המילים, ההתנהגויות ולא לאבד שליטה, גם בתוך סיטואציה מורכבת. האבן השלישית היא הגמישות; המוכנות של ההורה להקשיב לביקורת, להצעות חדשות, לערוך שינויים במידת הצורה ואף להתנצל.
המסר מאחורי העונש
אם נסתכל רגע על עונש, נראה שזו הפעלה של כח. על ידי אדם גדול או חזק ממני. המסר המאוד סמוי של עונש לילד הוא: בגלל שאני חזק ממך, יש לי את הזכות להכאיב לך (לקחת לך משהו שאתה אוהב, למנוע ממך השתתפות באירוע שרצית להיות בו וכו'). המסר הזה של עונש הוא אולי יעיל בטווח הקרוב כי הוא מאיים, אבל הוא נמצא על פי כל המחקרים, כהרסני בטווח הרחוק. הילד שעכשיו נענש, מבין שיום אחד כשהוא יהיה חזק או גדול ממישהו אחר, גם הוא יוכל להכאיב לו. ברוב המקרים זה המסר ההפוך ממה שהורים רוצים להעביר לילד שלהם. אנחנו רוצים להעביר מסרים חינוכיים, ערכיים, מוסריים. ולכן נצטרך לאמץ לעצמנו שיטות פעולה מורכבות יותר, אבל גם יעילות הרבה יותר.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות?
רגעי הקונפליקט מול הילדים שלנו, הם הזדמנויות פז לבנייה מחודשת של הסמכות ההורית. ולכן דווקא ברגעים הללו בהם הילד מתנגד, ננצל את המרחב שנותר ונגבש לעצמנו כמה קווי פעולה חשובים:
- בלי התניות: מומלץ להימנע מיצירת התניה: 'אם לא תסדר את החדר אז…". כאשר אני מדברת עם הילד בשפה של התניות, אני בעצם מניחה על השולחן את האופציה שהוא לא יסדר את החדר.
- נוכחות הורית: כאשר מתחילה התנגדות מצד הילד, הרבה הורים חווים עירעור מסוים- אולי באמת עדיך שאני כבר אסדר את החדר, אולי אני אוותר לו אולי הוא לא מסוגל לסדר. העירעור הפנימי הזה, לא מאפשר לנו להתנהל בנוכחות מלאה והוא מוציא אותנו מאיזון. ולכן השלב הראשוני והבסיסי ביותר הוא החלטה של ההורה בינו לבין עצמו מה השורה התחתונה. לא ממקום כוחני, לא ממקום אגרסיבי, אלא ממקום בטוח. בדיוק כמו שברור לי שהוא לא יאכל אוכל בשרי בצלחת חלבית. זה לא ממקום של מריבה או כוחנות, אלא ממקום נינוח ושלו.
- גמישות: אחרי שגייסתי את מלוא האסרטיביות שלי וברור לי מה התחנה האחרונה של הסיטואציה, אני מגייסת לרשותי את כל הגמישות האפשרית בכדי להגיע ליעד. כלומר, היעד הסופי לא משתנה אבל הדרך לשם יכולה להיות שונה ממה שתכננתי מראש.
- שליטה עצמית: כאשר אנו נתקלים בהתנגדות, הנטיה הטבעית שלנו היא להגיב בהתנגדות חוזרת ולהכפיל את רמת הכוחנות בתוך הסיטואציה. מצב זה מביא אותנו להסלמה מהירה ולא יהיה מנוס ממילים חריפות, מאיומים ואף ענישה. במקום זאת, אני מביאה מאחה אחוז שליטה עצמית ולא מגיבה להתנגדות בהתנגדות נוספת, אלא דווקא ביצירת שיתוף פעולה; 'אתם תסדרו את החדר, אבל בואו נחשוב איך אפשר לעשות את זה בכיף'; אולי נסדר את החדר לפי צבעים, בכל פעם נבחר צבע ורק החפצים באותו צבע יוחזרו למקומם. אולי נשים שיר באורך של 2-3 דקות והמשימה תהיה לסיים לסדר את החדר עד סוף השיר וכו' למרות שזה דורש השקעה מצד ההורה, ההשקעה הזאת שווה פי כמה מאשר האנרגיות והמשאבים שיושקעו בעונשים.
- שיקוף המצב: דרך אחרת לגייס את הילדים לשיתוף פעולה היא לשקף לילד את התחושה שלו מבלי להמשיך את הדיון; 'אני רואה שמאוד קשה לך להפסיק את המשחק באמצע ולאסוף את הצעצועים", "אני יודעת שזו משימה שדורשת ממך הרבה כוחות". הנקודה המשמעותית בטכניקה הזאת שאנחנו לא ממשיכים את הדיון האם לסר את החדר או לא. ברור לי שהוא יסדר את החדר והדיון הוא רק על התחושה שלו סביב זה.
מרחב מגדל
בסופו של המפגש ביני לבין הילד, המטרה שהצבתי מראש תושג אך יותר מכך, אני אבנה קומה נוספת בסמכות ההורית שלי מולו. הילד יחווה הורה נוכח, בעל שליטה עצמית וגמישות. ככל שאוכל להתמיד בדרך ההתנהלות הזאת, כך אייצר לילדים שלי מרחב סמכות הורית מגדל ומצמיח.
בהצלחה בכל
יפעת
