שאלה >>
אני ובעלי נשואים כבר למעלה מעשרים שנה והקמנו יחד משפחה גדולה ב"ה. מאז שהתחתנו היה בנינו פער מסוים מבחינה חסידית ורוחנית וזה תמיד היה נושא לוויכוחים בנינו, אך לאחרונה זה נהיה קשה יותר. כשהילדים היו קטנים הצלחתי יותר לשכנע אותו לעשות דברים בשביל הילדים ובשביל הבית. היו שנים שהערתי אותו ממש בכח כדי שילך לתפילות ולהתוועדויות. אבל מאז שהילדים בגרו, כל מה שאני מנסה לא עוזר וישנן מריבות רבות בבית סביב הרמה הרוחנית. לאחרונה אני שמה לב כי איננו מניח תפילין והדבר מסב לי צער גדול ואני דואגת לחינוך הילדים והנכדים. כיצד אוכל להתמודד עם הפער ההולך וגדל?
תשובה >>
פערי השקפה בין בני זוג עשויים לעלות סביב נושאים שונים; חינוך ילדים, פרנסה, תזונה, עמדות פוליטיות וכמובן אמונה וקיום מצוות. כל פער מביא איתו מחלוקות ואי הסכמות, אך נראה כי הפער הרוחני בין בני הזוג, טומן בחובו כאב ייחודי. הדרך האמונית שבה את הולכת מהווה עבורך משאב ומשענת, היא מאירה את יומך ובאה לידי ביטוי בכל צעד ושעל. כל כך קשה לראות את בן זוגך מרפה מן האחיזה בכח החיים הזה, ואת נאבקת ככל יכולתך לצמצם את הפער. המאבק שלך אינו משיג את מטרתו ואת נאלצת לעמוד מנגד ללא יכולת להציל את המצב. בכדי להתמודד עם הפער בצורה הטובה ביותר, נעמיק בריקוד הזוגי.
הדינאמיקה המעגלית
אם נרחיק מעט את העדשה שדרכה אנחנו מביטים בפערים בין בני זוג, נשים לב כי מסביב לכל פער מתקיימת דינאמיקה חוזרת שכל זוג בוחר לעצמו, באופן לא מודע. מתוך דברייך עולה כי ככל שבעלך מסיר מעליו מחויבויות דתיות, כך את מרגישה יותר אחראית עליו ועל הרמה הרוחנית שלו. וגם ההיפך; ככל שאת יותר לוקחת אחריות על האמונה של בעלך, כך הוא מרשה לעצמו להוריד עוד ועוד מחויבויות. זוהי בעצם תנועה מעגלית שצוברת תאוצה עם הזמן. למרות המטרה הטובה, ההשגחה הרוחנית משיגה את ההיפך.
לקיחת אחריות
כדי לעצור את המעגל שנוצר בנינו ומשיג כרגע את ההיפך מן הרצוי, כל אחד מאיתנו יצטרך לקחת אחריות מלאה על עצמו, על התנהגותו ועל תגובותיו ובמקביל לשחרר את האחריות על התנהגותו של בן הזוג. הקשר בין אדם לאלוקיו, לאמונתו ולרבי, הוא קשר אישי ואינטימי. יש לכבד את המרחב שבו הקשר מתנהל מבלי להתערב ולהפר את האיזונים העדינים הקיימים בו.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות
בשלב הראשון הייתי ממליצה לך לשחרר. לא את בעלך, אלא את עצמך. שחררי את עצמך מהדאגה, מעול ההשקעה ביראת השמים שאינה שלך. בשלב השני מומלץ בכל דרך לחזק את הקשר הזוגי, להשקיע ולטפח אותו. הקדישו זמן שבועי קבוע שבו מניחים את הפערים ואת אי ההסכמות בצד ומפנים מקום לקירבה. לפערים בהשקפת עולם יש נטייה לצבוע את הקשר כולו בצבעים קודרים ולהשכיח את כל הטוב והמשותף שקיים בין בני הזוג.
השלב השלישי קשור דווקא בילדים; בשאלתך כתבת שאת דואגת לחינוך הילדים, ובצדק. אך לא בגלל פערי ההשקפה הרוחניים. ילדים שזוכים לראות הערכה בין ההורים, תקשורת מכבדת, שלום בית אמיתי, אלו ילדים שגדלים במרחב בטוח ומאפשר, גם אם בין ההורים שלהם יש פערים בנושאים שונים. מלאו את המרחב הביתי במילים טובות, באחווה ובמחוות זוגיות, אם לא עבור עצמכם, אז עבור חינוך ילדכם.
אם אתם מרגישים קושי ביצירת אווירה זוגית ומשפחתית טובה יותר, ייתכן כי מספר מפגשי ייעוץ עם איש מקצוע יוכלו לסייע מאוד במקרה זה.
אהבת ישראל, בתוך הבית
קל יותר לדבר על אהבת ישראל במרחב הציבורי, לאהוב כל יהודי באשר הוא, מבלי לשפוט או למדוד את רמתו הרוחנית. קשה הרבה יותר ליישם זאת בתוך הבית. ההתמודדות שלך איננה פשוטה, היא דורשת כוחות רבים ואני ממליצה לך בחום לחפש עבורך תחנות של כח מהן תוכלי להתמלא ברוחניות וגם בגשמיות.
יחד עם כל הנכתב לעיל, כדאי להתייעץ עם רב פוסק, מורה הוראה שיוכל להדריך אותך מבחינה הלכתית. תשובתי עוסקת במערכת היחסים הזוגית מנקודת מבט טיפולית, אך אינה מהווה תחליף לדעת תורה בסוגיה מורכבת זו.
מאחלת לך שתראי ברכה בכל מעשה ידייך, מתוך נחת ושמחה.
