יפעת קליין
רחוק מהבית

רחוק מהבית

שאלה >>

שלום וברכה, לפני 7 שנים זכינו לצאת לשליחות ומאז אנחנו גרים מעבר לאוקיאנוס. הבת הבכורה שלנו בת 14 ובשנה הבאה בע"ה נוסעת ללמוד בארץ, רחוק מהבית. זה בעצם הרגע שהכי חששתי מפניו ואני דואגת לה מאוד. איך היא תסתדר מבחינה חברתית, מבחינה לימודית וכמובן איך היא תתמודד עם הגעגועים הביתה. אין לי ספק שזה מה שנכון לעשות ובכל זאת אשמח לקבל ממך כלים שיוכלו לעזור לה להתמודד בצורה הטובה ביותר לקראת המעבר.

 

תשובה >>

בשאלתך הכנה, את מציפה ברגישות את ההתמודדות של שליחים רבים ברחבי העולם; הילדים נוסעים לארץ ללמוד בתנאי פנימייה ומתרחקים מהבית (מבחינה גיאוגרפית כמובן). שלב אשר מכיל בתוכו התרגשות, ציפייה, חששות, געגוע ופרידה. ומשפחות רבות מתלבטות כיצד להיערך לקראת המעבר המשמעותי הזה.

 

מה שלי ומה שלה?

עוד לפני הקשיים וההתמודדות של הבת שלך, אני מניחה שגם לך כאמא יש לא מעט חששות. איך תהיה הפרידה עבורך? איך תוכלי להתמודד עם הדאגה והמרחק? איך תוכלי לסייע לה ולהיות עבורה משענת תומכת גם מעבר לאלפי הקילומטרים שיפרידו בניכם? החששות ההוריים שלנו הם טבעיים ומעידים על בריאות הקשר עם הילד. אך לעיתים אנחנו מערבבים את החששות שלנו ומשליכים אותם על הילדים. בתדריך לקראת טיסה, מסבירים לנו שבמקרה חירום, יש להניח את מסיכת החמצן של ההורה לפני המסכה של הילד. באופן טבעי, יש לנו רצון קודם לטפל בילדים שלנו ואחר כך לטפל בעצמנו, אך ממש כמו במטוס, נצטרך לתת מענה ראשוני לעצמנו ורק אחר כך ניגש לילד. לכן השלב הראשון של ההכנה לקראת המעבר, הוא שלב ההפרדה; מה הם החששות והדאגות שלי ומהם החששות והדאגות שלה? באחריותי כאמא, לטפל בעצמי. לשוחח עם בן הזוג, עם חברה או עם איש מקצוע, לתת מקום לרגשות שלי, למחשבות, לתחושות ולפחדים. למצוא לעצמי כלים ותמיכה בעת הצורך. ברגע שלי כאמא יהיה מענה, אוכל להפריד את עצמי ממנה ולשמוע בצלילות ממה היא דואגת וחוששת. פעמים רבות, הילדים שלנו נמצאים במקום רגשי אחר לחלוטין מאיתנו והתפקיד שלנו הוא לפנות להם מקום מבלי להתערבב איתם.

 

מה החששות שלה?

בשלב הבא, נוכל לשמוע ממנה ממה היא מוטרדת. אפשר לשבת איתה לשיחת עומק כשהמטרה היא לשמוע ממנה למה היא מצפה, ממה היא חוששת, מה מטריד אותה ועוד. התפקיד שלנו בשיחה הוא לשאול שאלות ולהקשיב לתשובות. לא להציע פתרונות, לא להרגיע, לא לשפוט וגם לא להציף בחששות שלי כאמא. רק להקשיב למקום שבו היא נמצאת ולהיות איתה שם.

קשת הרגשות רחבה מאוד אצל נערות בשלב זה. חלקן דואגות מהנושא החברתי, חלקן עסוקות בפרידה מהבית, ישמי שמצפה לעצמאות, לעיתים הנושא הלימודי עולה גם הוא כסוגיה. בכל אחד מהתחומים הללו יש כמובן איך לסייע, אך בשלב זה אנחנו רק מבקשים לשמוע אותה.

 

היא זקוקה לגב

הכלי הכי משמעותי שתוכלי להעניק לבת שלך בשלב הזה הוא להיות לה למשענת. זה לא תפקיד פשוט בכלל, אבל הוא בהחלט אפשרי. יש אמהות שמסירות אחריות ומביעות כלפי הנערה חוסר אכפתיות ויש אימהות שמרוב דאגה, מעבירות לנערה מסר שהן לא סומכות ואפילו מרחמות עליה… המסר המדויק שאנחנו שואפים להעביר הוא מסר מורכב; אכפת לנו ממך, אנחנו מתעניינים בך, אוהבים אותך ודואגים לך ויחד עם זאת אנחנו סומכים עלייך ומעריכים אותך ובטוחים שיש לך את כל מה שאת זקוקה לו כדי להצליח ולפרוח.

כדאי מאוד לשים לב לרגש הרחמים. אם אני מרחמת על הילד שלי, אני מעבירה לו מסר סמוי שהוא מסכן. שאין לו את האפשרות להצליח. והמסר הזה עובר לילד גם בלי שאני אגיד מילה. אני שואפת לעמוד מול הבת שלי, לראות את עוצמות שלה, להאמין בה, לדעת שיש לה ברכה והצלחה והשגחה פרטית והיא תצליח בכל מעשיה בע"ה. המבט הזה של האמא הוא מבט מגדל. המבט הזה שלנו כאמהות נוטע בילדים שלנו כוחות ואמונה.

 

אז מה עושים?

השלב הראשון הוא נתינת מענה לצורך שלי כאמא, השלב השני כמו שנכתב לעיל, הוא שיחת עומק שבנויה בעיקר משאלות והקשבה. בשלב הבא, נשאל אותה למה היא זקוקה כרגע? מה יכול לעזור לה? ייתכן שהיא תרצה לראות את המקום שבו היא תלמד, ייתכן שהיא תעדיף לגור אצל קרובי משפחה ולא בפנימייה. ייתכן שהיא רוצה כמה שיחות עם איש מקצוע, או עם נערה שלומדת כבר בארץ. כדאי לשמוע מה היא מבקשת ולא מיד לשלול, אלא לבדוק האם זה אפשרי. ככל שנקשיב יותר וניתן לה להוביל את התהליך, כך נוכל להעביר אליה את האחריות ולתת את התחושה שסומכים עליה ושמאמינים בה. כדאי להקשיב למה שהיא מבקשת ולהיענות בהתאם.

 

לסיכום

את ניצבת בפני תפקיד חדש שלך כאמא ואין ספק שיש לך את הכוחות הדרושים לכך.

ברכה והצלחה

יפעת

אולי יעניין אותך גם...