שאלה >>
שלום וברכה, אנחנו נשואים שנה וחצי ובחג האחרון שהינו זמן רב יחסית עם המשפחה שלי. שמתי לב שבעלי לא במיטבו כשהוא ליד ההורים והאחים שלי. הוא פחות מדבר, פחות נוכח, יותר שקט ומופנם. אני מרגישה שהוא ממש מתוח ולחוץ. בלי כוונה הוא נותן תחושה לאחרים שהוא לא מעוניין בחברתם. ניסיתי לדבר איתו כמה פעמים ולבקש ממנו שישתדל קצת יותר, שיהיה יותר נחמד או חברותי אבל זה לא עוזר. ביקשתי גם מהאחים שלי שינסו לדבר איתו, שיתנו לו תחושה טובה, אבל זה לא באמת קידם את המצב. מאוד קשה לי לראות אותו ככה. זה ממש מצער אותי. האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לו להיות יותר טבעי ונינוח?
תשובה >>
בשאלתך הרגישה את מפנה זרקור מדויק וחשוב לקשר העדין בין המשפחה המורחבת לבין החתן החדש, קשר משמעותי, רגיש ומורכב. כמה היינו רוצים שהבעל הטרי ימצא את מקומו במשפחה, שיאהבו אותו, שהמפגשים המשפחתיים יוציאו ממנו את המיטב, שכולם יראו את המעלות הטובות שלו, את החכמה, החריפות, טוב הלב, חוש ההומור. כמה היינו רוצים שהוא יראה את המשפחה באור חיובי, שיראה את החום, האהבה, שיהיה שותף בשיחות העמוקות, שיתפעל וירגיש גאווה להיות שייך. בדיוק כמו שילדה רוצה שהוריה יאהבו אותה, כך היא מצפה ומחכה שהוריה ואחיה יאהבו את בעלה.
אבל בפועל, המציאות מאתגרת יותר; חתנים וכלות רבים, אשר נכנסים למשפחות חדשות, חווים קשיים בכניסה למשפחה חדשה; חוסר בטחון עצמי, קושי ביצירת קשרים חדשים, תקופת הסתגלות לסוג השיח וההומור, ניסיונות חוזרים להבין את הכללים, מה מקובל ומה לא מקובל, ולעיתים אף תחושות מורכבות יותר של זרות וחוסר קבלה.
המשולש
בעצם מתנהלים פה שלושה קשרים במקביל. יש את הקשר שלך עם המשפחה שלך, יש את הקשר של בעלך עם המשפחה שלך ויש את הקשר בינך לבין בעלך. מעין משולש קסם שכזה. את מתארת שהקשר בינך לבין בעלך ב"ה נעים וטוב. את מתארת שהקשר שלך עם המשפחה שלך ב"ה נעים וטוב, אבל הקשר בין בעלך לבין המשפחה עדיין לא בטוח מספיק. השלב הראשון בהתמודדות שלך הוא להסתכל על כל אחד מהקשרים הללו בפני עצמו ולא לכרוך אותם אחד בשני.
של מי האחריות
כשלים רבים בתוך משפחות נוצרים כאשר אנשים מתערבים בתוך מערכת קשרים לא להם. ייתכן כי בטווח הזמן הקרוב תראי הישגים מסוימים אם תתערבי בקשר בין בעלך לבין המשפחה שלך, אבל בטווח הרחוק את עלולה לייצר מחיצות שקופות של תקשורת לא ישירה. כל עוד יש כבוד בין הצדדים ואף אחד לא פוגע באחר (מתוך הסיפור שלך, כך זה נשמע), כדאי להניח לבעלך ולמשפחתך לרקום את הקשר לאט לאט ולכבד את הקצב שבו הדברים מתנהלים. לעיתים, דווקא הלחץ, ההתערבות וחוסר שביעות הרצון, מזיקים לקשר יותר מאשר מועילים לו. ככל שתקחי יותר אחריות על הקשר בין בעלך לבין משפחתך, כך הגורמים הרלוונטיים יקחו פחות אחריות. ככל שתרפי ותסמכי, ותתני לזמן לפעול ולשני הצדדים לעשות את שלהם, כך יתאפשר מרחב בטוח יותר לבנות את הקשר.
בלי השוואות
אחד מגורמי הלחץ המאתגרים ביותר הוא השוואה. מומלץ מאוד לא להשוות לגיסים אחרים, לזוגות אחרים, למשפחות אחרות. ויותר מכך, לא להשוות בניכם. משפט כמו: "כשאני אצל ההורים שלך, אני עושה את כל ההשתדלות כדי ליצור קשרים, למה אתה לא נוהג כך?", אינו רק לא יעיל, אלא עלול לפגוע ולשמר עוד יותר את חוסר הבטחון שבעלך חווה.
לכל אדם יש מרחבים שמוציאים ממנו את המיטב, שבהם הוא זוהר ומתעלה על עצמו. לעומת זאת, לכל אחד ישנם מרחבים אחרים בהם הוא מרגיש פחות במיטבו, פחות מוצלח ממה שהוא מכיר את עצמו. נסי למצוא מרחב שבו גם לך זה קורה, ומתוך כך להתקרב אליו ולהביע אמפתיה. הבנה והזדהות יועילו יותר מאשר ניסיונות חילוץ כאלה ואחרים.
המרחב הזוגי
השאלה המשמעותית פה היא מה קורה בניכם בעקבות המצב הזה, האם זה מרחיק או מקרב בניכם, האם זה מעלה מתחים בקשר הזוגי. במידה וזה מעורר מתח, כדאי לחשוב איך את מייצרת מצב שבו את מאפשרת לבעלך להתנהל כפי שהוא עם המשפחה שלך ועדיין לשמור על קשר נעים איתו, גם בזמן השהות עם המשפחה. במידה ואתם נמצאים שם מספר ימים ייתכן שכדאי ליצור לעצמכם שעה זוגית בלי גורמים נוספים. במקום לשוחח איתו על הקשר שלו עם המשפחה שלך, עדיף להשקיע את האנרגיות בחיזוק הקשר בניכם, ללמוד יחד, לשוחח או סתם לשתות קפה. הבטחון בקשר בניכם, יאפשר לו בע"ה גם בטחון בקשר עם המשפחה שלך.
אז מה התפקיד שלי
מעבר ללשחרר להרפות, להכיל, לייצר שעה זוגית ולהביע אמפתיה, נראה שהתפקיד הכי חשוב הוא לשדר שאת סומכת על בעלם ועל המשפחה שלך. שהם שני גורמים שאת אוהבת ורוצה שיסתדרו, אבל בלי לחץ. בנחת, באהבה, בחיוכים ובהרבה השגחה פרטית, קשרים בסוף נרקמים ומסתדרים.
כשבעלך יראה שאת רגועה ונינוחה, הוא יקבל ממך את הכח הדרוש לו כדי להיקשר ולהרגיש בטוח.
המון הצלחה וחג שמח
יפעת
